היא אמרה לי...בחיים אין קיצורי דרך ,נכון עניתי לה, אבל לפעמים יש מקפצות

היום דברתי עם חברה אהובה שלי,

שיחות נפש רבות אנו מנהלות,

על הילדות, הבגרות, האמהות ואיך הכל הוא שרשרת אחת אינסופית שכל חוליה בה משפיעה על החוליה הבאה,

אנו משוחחות על משמעות אתגרי החיים, החלומות שלנו, על הניצחונות הקטנים והגדולים שבהם, אנו מתבוננות במקומות שבהם אנו גאות בעצמנו ובמקומות שאנו עדיין נוטות להצניע.

אך בעיקר אנו אוהבות לדבר על כך שהנתיב בו אנו צועדות בחיים מאתגר ומענג בו זמנית.

ופתאום תוך כדי התבוננות באחד האתגרים היא אמרה לי משפט....אורנה, אין קיצורי דרך בחיים,

הרהרתי בזה לרגע, ועניתי לה... את צודקת אין קיצורי דרך אבל לפעמים יש מקפצות,

ושתינו מכירות בהחלט מה זה אומר, בדיוק כפי שאין לי ספק שזו ההרגשה שלך עכשיו בזמן קריאת המשפט הזה.

וככה פתאום תוך כדי השיחה עולה לי הדמיה של משחק הילדות האהוב שלנו....חבלים וסולמות,

כל כך מצחיק , אני עושה השלכה ורואה את החיים מתגלגלים בצורה ברורה מאד לאורך הנתיב של המשחק,

נולדים בתחנה הראשונה ומתחילים להתקדם ממשימה למשימה , מאתגר לאתגר, עד לסוף משחק החיים, ובדרך, החיים מגלגלים לנו את הקוביות ואנו מתקדמים בהתאם או מחליקים לאחור.

הבנות נלמדות ופתאום....מקפצה- קיצור דרך ואיתה אושר ותחושת רווחה,

ולעתים קושי מגיע ואיתו ירידה או חבל ששולח אותי הישר אל המקום שבו הלמידה הייתה אמורה לקרות .

וככה בבהירות מדהימה ראיתי שזה לא היה המשחק היחד שבו אנו מוכשרים מגיל צעיר עי המבוגרים להתנהלות בחיים, ומה שראינו כמשחק הופך למציאות החיים.

נזכרתי במשחקי המבוכים בהם למדנו לצאת ממקומות ללא מוצא ולחפש פתרון ונתיב חדש,

עשינו פאזלים שעם השנים החלקים שלהם הלכו והתרבו ושם למדנו לראות את התמונה הגדולה של החיים , או לעשות פוקוס על חלק מיוחד אחד, לבחון אותו ולדעת להיכן לשייך אותו בדיוק,

סובבנו את סביבון החנוכה ולמדנו שנס גדול בהחלט היה פה ודרכו יכולנו ללמוד ולהבחין בניסים הקורים לנו בחיים,

אהבנו את משחק סימני הדרך וניסינו לזכור כיצד להבין את הסימנים ששולח לנו היקום בצמתי החיים,

וזוכרים את המונופול? שם למדנו לקנות ולמכור, הפכנו לבעלי רכוש וגאווה...

וכך עוד ועוד משחקים היו במגרש

אפילו שחקנו באבא ואמא , ברופא וחולה........... נסינו לחוות את הכל ב"כאילו"

למדנו להתחרות, לנצח, להפסיד , להתלהב, להתאכזב ומה לא

ואז גדלנו ומבלי שנרגיש פתאום התחילו החיים האמתיים והבנו שרק דבר אחד לא מצליחים ללמד אותנו כל אותם משחקי הילדות ....התמודדות רגשית,

- לא הסבירו לנו שבחיים אחריות לא נגמרת אם הולכים לישון או כשמבקשים מאבא ואבא לעשות את מה שקשה לנו, או שאנו לא אוהבים,

- לא הצלחנו להבין מה עושים עם הפחד שמפתיע בחיים, או הדאגה למי שאנו אוהבים - לא יכלו ללמד אותנו את משמעותה של עצמת האהבה והתמודדות עם גודלו של הכאב שמאיים לבלוע כשהיא אובדת,

- או מה עושים עם ים של אהבה ורוך שמשאירים אותך חשוף לגמרי בתוך עולם רגשי,

- הם לא מלמדים או מכשירים אותנו איך לשחרר ולא להיצמד, - לאהוב מבלי להגביל או להתנות,

- היכן לשים את הגבול המדויק שנע בן נתינה לריצוי,

- בילדותנו למדנו לנסות לנצח במלחמות שלנו ולעשות תחבולות אבל בחיים האמיתיים לעתים הניצחון מלווה גם הוא בכאב .....שאותו לא ידענו.

- משחקי הילדות לא מלמדים אותנו שערך עצמי נובע מבפנים ואינו גורם חיצוני שאנו מנסים לכבוש בכוח ושאמא ואבא יכולים לתת לנו עד גבול מסוים את מה שאחר כך אנו אמורים לתת לעצמנו,

לאט לאט אנו מבינים שכל הסממנים החיצונים החומריים שרכשנו בגאווה גדולה במשחק המונופול או התעודה על הקיר שמספרת על התואר או ההישג, הם אחיזת עיניים רגעית לערך עצמי ואהבה עצמית שאותם לא ניתן לרכוש בכסף או לסמוך על מישהו שיזין אותנו בהם, ובעיקר לא למדנו שהאגו שלנו.......הוא בסה"כ הילד הפנימי הפצוע שמבקש אהבה ותשומת לב שרק אנו יכולים לתת לו אותה ובכך לפתוח את השער שלנו לאהבה ללא תנאים וקבלה עצמית,

בלי שפיטה ובקורת, בלי תחושת נפרדות, ואף גורם חיצוני לא יצליח לעשות במקומנו.

משחק החיים האמיתי לימד אותי שבסופו של דבר אני זו הבוחרת להיכן לנוע, ומה עלי לעשות כשזרקתי את הקוביות ומהלך חדש מגיע. כי אלו החיים שלי, למדתי להציב את הגבולות הנכונים שמדייקים את מה שמתאים לי כך שאוכל לאהוב ולתת באהבה,

ועדיין ובכל זאת משחק החיים נמשך לפעמים אני זורקת את הקוביות ומתקדמת,ולפעמים היקום זורק .....ואני מתקדמת, לפעמים אני עולה בסולם ויש לי מקפצה ואני גאה ביכולת שלי להגיע למקום הזה,

ולפעמים אני משתלשלת בחבל כלפי מטה, אוספת את עצמי מחדש וגאה ביכולת שלי להיות גם במקום הזה מאפשרת לעצמי לעשות כוון מסלול מחדש.

החיים האמיתיים משלבים את כל המשחקים בתוכנו,

ואנו השחקנים על בימת החיים מהווים גם את הבמאי וגם את השחקן .

אני משתדלת לשחק אותם כהלכה, ממקום של אהבה וקבלה עצמית

וזוכרת שאת המשחק הזה כל אחד יוצר לעצמו בכל יום מחדש .

ומה אתך?

שאו ברכה של אהבה ושלווה אינסופית בנתיב חייכם. אורנה שיר.